מתוך הספר “יוגה לנשים” מאת גיטה איינגאר
מסורת היוגה של איינגאר מזהה שישה מחזורי חיים מובחנים במסע האישה, שכל אחד מהם דורש גישות ותרגולים ספציפיים. בעוד ש”יוגה לנשים” של גיטה איינגאר מתמקד בשלוש אבני דרך עיקריות, המסורת הרחבה יותר של איינגאר מספקת הסתכלות מעמיקה להבנת שלבי החיים של נשים.
גיל ההתבגרות
המעבר מילדות לבגרות מייצג אחת מהתמורות העמוקות ביותר בחיי האישה. כפי שמסבירה גיטה איינגאר ב”יוגה לנשים”, תקופה זו מציינת זמן שבו “התפקודים הפיזיולוגיים המתרחשים כדי לפתח את הגוף לנשיות מלאה הם בשיאם כדי לאפשר לה למלא את האחריות שהטבע כפה עליה.” מעבר זה, המתרחש בדרך כלל בין הגילאים עשר וחמש-עשרה, כרוך באינטראקציה מורכבת של שינויים פיזיים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים.
התמורה הפיזית במהלך ההתבגרות היא מרשימה בהיקפה ובמהירותה. הגוף עובר גידול מהיר הן בגובה והן במשקל, כשהוא בונה את היסודות לנשיות בוגרת. האגן מתחיל להתרחב, יוצר את הצורה הנשית המובחנת שתתמוך בעתיד בהריון ולידה. תמורה זו מלווה בהתפתחות השדיים ובהבשלה מלאה של איברי הרבייה, המכינים את הגוף לתפקידו העתידי בהמשכיות החיים.
גם העור והרכב השרירים עוברים שינויים משמעותיים בתקופה זו. כפי שמציינת איינגאר, “בלוטות השמן מתחת לעור מפרישות יותר שמן, מה שגורם לעתים קרובות לאקנה או פצעונים באזור הלחיים והמצח, סיבה נפוצה לחרדה בקרב מתבגרים.” השרירים בגוף נעשים קשים יותר, וישנה הצטברות אופיינית של שומן סביב הירכיים, התורמת להתפתחות המבנה הנשי.
במרכז שינויים אלה מצויה עבודתה המדויקת של מערכת האנדוקרינית. השחלות מתחילות את תפקודן המחזורי בייצור ביציות, מסמנות את תחילת המחזור החודשי. תהליך זה מתוזמר על ידי בלוטת יותרת המוח, שאיינגאר מזהה כחיונית לווסת תקין. בלוטת יותרת המוח היא בלוטה קטנה בגודל של אפונה הממוקמת בבסיס המוח ומתפקדת כ”מנצחת” על המערכת האנדוקרינית כולה, כאשר היא משפיעה ישירות על תפקוד השחלות באמצעות הפרשת הורמונים כמו FSH ו-LH שמווסתים את ייצור הביציות, הביוץ, המחזור החודשי וייצור ההורמונים המיניים הנשיים (אסטרוגן ופרוגסטרון), יוצרים למעשה ציר תקשורת הדדי בין המוח לאיברי הרבייה הנשיים. גיטה מסבירה כי “וסת בריאה תלויה בתפקוד תקין של השחלה, וזו, בתורה, בבלוטת יותרת מוח בריאה.”
התמורה הפסיכולוגית במהלך תקופה זו היא עמוקה באותה מידה. איינגאר מתארת אותה כ”מאבק בין שני מצבי תודעה. הילדות מנסה לעכב אותה בעוד שההתבגרות דוחפת אותה קדימה.” זה יוצר נוף רגשי מורכב שבו מודעות עצמית ואינדיבידואליות מתחילות להתבטא בעוצמה חדשה. נפשה של הנערה נעשית “רגישה במיוחד וההתנהגות והמוסר שלה רוכשים חדות כתער.”
זוהי התקופה הקריטית שבה תנוחות היוגה (אָסָנָה (Asana ותרגילי הנשימה (פְּרָאנָאיָאמָה (Pranayama יכולים להציע תועלת מיוחדת. איינגאר מדגישה כי “אסאנות ופראנאיאמה מציעות עזרה רבה בגיל ההתבגרות, כאשר הגוף משתנה לקראת נשיות.” אסאנות ספציפיות, כמו תנוחות הפוכות וכפיפות לאחור, מצוינות כמועילות לגירוי בלוטת יותרת המוח, בעוד כפיפות לפנים עוזרות להבטיח אספקת דם ראויה לאיברי האגן. אסאנות עמידה מוכחות כבעלות ערך רב לצמיחה נכונה של השלד ולשיפור צורת הגוף.
מעבר לתועלת הפיזית, תרגול היוגה במהלך ההתבגרות עוזר לנערות צעירות לנווט את האתגרים הרגשיים של תקופת מעבר זו. איינגאר מציינת כי “תרגול יוגי בגיל זה נותן אומץ לגשת לנשיות ללא הפרעות נפשיות. הוא עוזר לשלוט ולבדוק דחפים ורגשות; הוא מעניק איזון נפשי.” באמצעות תרגול סדיר, נערות צעירות יכולות לפתח את החוסן להתמודד עם השינויים בחייהן ובסביבתן בביטחון.
איינגאר מזהה את הגילאים שתים-עשרה עד ארבע-עשרה כאידיאליים להתחלת היוגה, אם כי היא מדגישה שהתחלה מוקדמת יותר, סביב גיל שמונה, יכולה להיות מועילה אם הגישה היא משחקית. יסוד מוקדם זה יכול לעזור בביסוס יציבות פיזית ופסיכולוגית במהלך שנות ההתבגרות הסוערות.
באמצעות היוגה, המעבר לנשיות הופך לא רק לתמורה פיזית אלא להזדמנות להתפתחות הוליסטית. כפי שמסבירה איינגאר, “היוגה מפתחת אותה פיזיולוגית, פסיכולוגית, מוסרית ורוחנית כדי לצמוח בבריאות ולחיות חיים טהורים.” בדרך זו, היוגה משמשת הן ככוח מייצב והן כמדריך דרך אחד המעברים המשמעותיים ביותר בחיים, עוזרת לנערות צעירות לצאת עם כוח, חן וביטחון לזהותן החדשה.
איינגאר מציינת כי “יחד עם השינויים הפיזיולוגיים, מתרחשים גם שינויים פסיכולוגיים בגיל זה. חייה הרגשיים של הנערה מתעוררים ורוכשים קצה נוסף.” היא מתארת את הזמן הזה כ”מאבק בין שני מצבי תודעה. הילדות מנסה לעכב אותה בעוד שההתבגרות דוחפת אותה קדימה.”
במהלך גיל העשרה המאוחר ועד אמצע שנות העשרים, נשים חוות בגרות פיזית מלאה. לפי איינגאר, זהו זמן אידיאלי לביסוס תרגול יוגה חזק: “הגילאים שתים-עשרה עד ארבע-עשרה הם האידיאליים להתחיל ביוגה… עם זאת, גם אם לא מתחילים בגיל צעיר, אין זה צריך למנוע התחלה מאוחרת יותר.”
שנות הווסת
ב”יוגה לנשים”, גיטה איינגאר מתארת את הווסת כ”תפקוד מחזורי טבעי המתרחש במערכת הרחם.” מקצב חודשי זה הוא יסודי לבריאות הרבייה של נשים, ומתגלה דרך חמישה שלבים נפרדים שכל אחד מהם דורש גישה משלו לתרגול היוגה.
המחזור מתחיל עם הווסת, שנמשכת בדרך כלל חמישה ימים, במהלכם רירית הרחם נשלת דרך הדימום החודשי. כפי שמציינת איינגאר, “זהו תהליך פיזיולוגי טהור המכין את גוף האישה לרבייה, תפקוד ביולוגי.” במהלך זמן זה, נשים עשויות לחוות רמות שונות של אי-נוחות, מהתכווצויות קלות ועד עייפות משמעותית, ותרגול היוגה שלהן צריך להיות מותאם בהתאם. זהו זמן לתרגולים עדינים ומשקמים המכבדים את תהליך השחרור הטבעי של הגוף.
לאחר הווסת מגיע השלב הפוסט-וסתי, המביא התחדשות של אנרגיה כאשר הגוף מתחיל להתכונן לביוץ. רירית הרחם נבנית מחדש, ונשים רבות מוצאות שהכוח והחיוניות שלהן חוזרים. שלב זה, הנמשך בערך מהיום השישי עד היום ה-12 של המחזור, מאפשר לרוב חזרה לתרגול יוגה יותר נמרץ כאשר רמות האנרגיה עולות והנוחות הפיזית גוברת.
הביוץ מסמן את נקודת האמצע של המחזור, המתרחש בדרך כלל סביב ימים 13-15. איינגאר מסבירה כי “השחלות, איברי המין הנשיים העיקריים, ממוקמות בצדדים של הרחם ומתחילות לתפקד על ידי ייצור ביציות, תאי מין נקביים, אחת מהן מבשילה מדי חודש.” במהלך זמן זה, נשים לעתים קרובות חוות רמות שיא של אנרגיה וגמישות מוגברת, מה שהופך אותו לזמן מצוין לתרגול אסאנות מאתגרות יותר.
השלב שלאחר הביוץ עוקב, במהלכו הגוף מתכונן להריון פוטנציאלי. אם הפריה לא מתרחשת, שינויים הורמונליים עדינים מתחילים להכין את הגוף לקראת הווסת הבאה. שלב זה, הנמשך מיום 16 עד 23 בערך, עשוי להביא שינויים הדרגתיים באנרגיה ובנוחות הפיזית, דורש מהמתרגלות להקשיב בתשומת לב לצרכי גופן ולהתאים את התרגול בהתאם.
המחזור מסתיים עם השלב הקדם-וסתי, שיכול להביא שינויים משמעותיים לנשים רבות. איינגאר מכירה בכך שרבות חוות “מתח קדם-וסתי,” שעשוי להתבטא בכאבי ראש, עצבים מתוחים, רגישות בשדיים, ורגישות רגשית. במהלך זמן זה, תרגול היוגה הופך בעל ערך מיוחד לניהול הן התסמינים הפיזיים והן הרגשיים.
לאורך כל השלבים הללו, איינגאר מדגישה כי “אסאנות ופראנאיאמה מציעות עזרה רבה.” התרגול התקין תומך באיזון הורמונלי, שכן “וסת בריאה תלויה בתפקוד תקין של השחלה, וזו, בתורה, בבלוטת יותרת מוח בריאה.” התועלת הפיזית היא משמעותית, שכן אסאנות ספציפיות “מחזקות את שרירי האגן ומשפרות את זרימת הדם באזור האגן.” אולי חשוב מכל, “מתחים וחרדות פסיכולוגיים מופחתים באמצעות תרגול אסאנה ופראנאיאמה והגישה המנטלית משתנה משלילית לחיובית.”
המפתח לתרגול יוגה לאורך המחזור החודשי טמון בהבנה וכיבוד המקצבים הטבעיים האלה. במהלך הווסת, זה עשוי להיות תרגול מנוחה המתמקד בתנוחות משקמות. השלבים הפוסט-וסתיים והביוץ לעתים קרובות מאפשרים תרגול יותר דינמי, כולל תנוחות מחזקות ומאתגרות. כאשר המחזור נע לקראת סיומו בשלב הקדם-וסתי, התרגול עשוי להתאים שוב עם דגש גדול יותר על תנוחות מרגיעות ותרגילי הפחתת מתח.
כפי שמלמדת איינגאר, היוגה צריכה לעבוד בהרמוניה עם המחזורים הטבעיים של הגוף, לא נגדם. זאת אומרת שיש לשמור על מודעות למקום בו אנו נמצאות במחזור שלנו ולהתאים את התרגול בהתאם. באמצעות גישה מודעת זו, נשים יכולות לפתח תרגול שבאמת תומך ומגביר את בריאותן הפיזית, הרגשית והרוחנית לאורך החודש ולאורך חייהן.
היופי של היוגה טמון בהתאמתה למחזורים טבעיים אלה. במקום לכפות על הגוף להתאים לתרגול נוקשה, היוגה מציעה כלים לתמוך ולהעצים את המקצבים הטבעיים שלנו. על ידי הבנה וכיבוד המחזורים האלה, נשים יכולות לפתח תרגול שבאמת משרת את הרווחה הפיזית, הרגשית והרוחנית שלהן לאורך החודש ולאורך חייהן.
הריון ואימהות
ב”יוגה לנשים”, גיטה איינגאר מציעה תובנות עמוקות אל מסע ההריון והאימהות, מדגישה כי “כפי שאת זורעת, כך תקצרי… אישה ששמרה על בריאותה תזכה לגמול בהריון בריא ובהבאת ילד בריא לעולם.” חוכמה זו מדגישה את חשיבות ההכנה והטיפול המתמשך לאורך כל מסע האימהות.
ההכנה להריון מתחילה הרבה לפני ההתעברות. איינגאר מדגישה כי “הזמן להציל את חיי התינוק שטרם נולד הוא לפני שההריון מתחיל.” היא מציינת במיוחד את חשיבות בלוטת התריס, ומסבירה שחוסר באחת מהפרשותיה הפנימיות עלול לגרום להפלה. בלוטת התריס היא בלוטה דמוית פרפר הממוקמת בקדמת הצוואר ואחראית על הפרשת הורמוני התריס המווסתים את המטבוליזם ומשפיעים על כמעט כל מערכת בגוף, כולל הפוריות והריון, כאשר תת-פעילות או פעילות יתר של בלוטה זו עלולות לגרום להפלות חוזרות עקב השפעתן על התפתחות העובר, אספקת הדם לרחם, איזון הורמונלי ותפקוד השליה, כפי שהסבירה גיטה איינגאר בטענתה כי “חוסר בהפרשות הפנימיות של בלוטת התריס עלול לגרום להפלה”. מסיבה זו, היא ממליצה על תרגולים ספציפיים כמו עמידת ראש (שִׁירְשָׁאסָנָה (Shirshasana עמידת כתפיים (סַרְוָאנְגָאסָנָה Sarvangasana), ו- סְטוּבַּנְדְהָה סַרְוָאנְגָאסָנָה (Setubandha Sarvangasana) – כהכנה להריון.
הטרימסטר הראשון של ההריון, החודשים הראשון עד השלישי, הוא תקופה קריטית הדורשת תשומת לב וטיפול מיוחדים. במהלך זמן זה, נשים לעתים קרובות חוות בחילות בוקר, קהות, וחולשה. עשויות להיות הפרשות או כאבים באזור האגן, ושינויים בלחץ הדם הם נפוצים. הסיכון להפלה הוא הגבוה ביותר במהלך תקופה זו, במיוחד בשל היווצרות לא תקינה של השליה, צניחה, או חולשת שרירים של הרחם. בעוד שנדרשת זהירות, איינגאר מדגישה כי יוגה, כאשר מתרגלים אותה נכון, יכולה לעזור לחזק את שרירי האגן ולשפר את הזרימה באזור האגן.
עם התקדמות ההריון לטרימסטר השני, חודשים ארבעה עד שישה, איינגאר ממליצה על אסאנות ספציפיות העובדות להרחיב את חלל האגן, ליצור מרחב בתוך הרחם ולהבטיח זרימת דם נאותה ומרחב מספיק לתנועת התינוק. תרגולים כמו פארווטאסנה, סופטה-ויראסנה, אופאוויסטה-קונאסנה, בדהא-קונאסנה, שירשאסנה וסופטה-פדנגושטהאסנה הופכים לבעלי ערך מיוחד במהלך זמן זה.
הטרימסטר האחרון, חודשים שבעה עד תשעה, מחייב התאמה נוספת של התרגול בהתאם לנוחות אישית. איינגאר מייעצת שכאשר הנשימה נעשית כבדה, תנוחות מסוימות כמו שירשאסנה, סרוואנגאסנה, והלאסנה צריכות להיפסק. עם זאת, היא מדגישה שתנוחות אחרות, במיוחד תנוחות ישיבה עם גב קעור ואסאנות מחזקות חוליות גב, עדיין יכולות להיות מועילות.
תרגול היוגה במהלך ההריון מביא תועלת ספציפית ללידה. איינגאר מסבירה שאסאנות המתורגלות לאורך ההריון מחזקות את שרירי הרחם, מאפשרות להם לתפקד ביעילות רבה יותר במהלך הלידה. היא מציינת במיוחד את הערך של בדהא קונאסנה ואופאוויסטה קונאסנה, אשר עוזרות להרחיב את אזור האגן ואת צוואר הרחם.
לאחר הלידה, הדגש עובר להתאוששות וטיפוח. איינגאר מדגישה כי יש להבטיח לאם מנוחה הן מנטלית והן פיזית במהלך זמן זה. היא ממליצה להתחיל עם תרגולים עדינים כמו תנוחת ההרפייה (שָׁוָאסָנָה (Savasana ו- אוּג’ָאי פְּרָאנָאיָאמָה (Ujjayi Pranayama) התומכים הן בהתאוששות פיזית והן בהנקה. חשיבות הנשימה הנכונה לייצור חלב מודגשת על ידי תצפית מדעית לפיה עבור כל אונקיה של חלב אם, נדרשות 400 אונקיות של חמצן.
תקופת אחרי הלידה מביאה אתגרים ייחודיים משלה. איינגאר ממליצה, החל מהחודש הראשון אחרי הלידה, על אסאנות ספציפיות המגרות את בלוטת יותרת המוח, המפרישה פרולקטין ושולטת בהנקה. תרגולים אלה עוזרים להתמודד עם דאגות נפוצות אחרי לידה, כולל כבדות בשדיים, טונוס שרירים, והצטברות שומן אחרי לידה. איברי הבטן דורשים תשומת לב מיוחדת במהלך זמן זה, שכן הם צריכים להתחזק ולחזור למקומם הנכון.
נסיבות מיוחדות, כמו התאוששות מהפלה או ניתוח קיסרי, דורשות שיקול נוסף. איינגאר מבטיחה כי ניתן להתחיל מחדש את היוגה בבטחה אחרי הפלה, בתנאי שנמנעים ממתיחת איברי הבטן. באופן דומה, אחרי ניתוח קיסרי, יש לחדש את תרגול היוגה בהדרגה כדי לשוב לבריאות ולחזק את אזור הבטן. אפילו אחרי הליכים כמו סגירת חצוצרות או הסרת הרחם, יוגה יכולה להיות מועילה, אם כי יש לגשת אליה בזהירות מתאימה ובהתקדמות הדרגתית.
לאורך כל שלבי ההריון, הלידה והאימהות, תורתה של איינגאר מדגישה כי יוגה, כאשר מתרגלים אותה באופן מתאים, מספקת תמיכה ללא תחליף הן לאם והן לילד. המפתח טמון בהבנה כיצד להתאים את התרגול לכל שלב תוך שמירה על מודעות לצרכים ולמגבלות אישיים. גישה מודעת זו לתרגול עוזרת לנשים לנווט את השינויים הפיזיים והרגשיים העמוקים של האימהות בקלות ומודעות רבות יותר.
גיל המעבר (מנופאוזה) והשנים שלאחר מכן
המעבר למנופאוזה מביא שינויים משמעותיים. כפי שאיינגאר מתארת, “כשם שבתחילת הווסת מתרחשות הפרעות פיזיות, פיזיולוגיות ופסיכולוגיות, כך על נשים להתמודד שוב עם הפרעות בשלב המנופאוזה.”
תקופת המעבר של המנופאוזה, המתרחשת בדרך כלל בין הגילאים 40 ל-50, מביאה שינויים משמעותיים לגופה ולנפשה של האישה. כפי שמסבירה גיטה איינגאר, תקופה זו כרוכה בשינויים מורכבים במערכת האנדוקרינית של הגוף: “כאשר השחלות מפסיקות לתפקד, בלוטות אחרות, בעיקר התריס ויותרת הכליה, הופכות להיות פעילות יתר ויש חוסר איזון הורמונלי.” חוסר איזון הורמונלי זה מתבטא בתסמינים פיזיים שונים שיכולים להיות מאתגרים מאוד לנשים. בלוטות יותרת הכליה הממוקמות מעל הכליות מפרישות הורמונים חיוניים כמו קורטיזול, אלדוסטרון ואדרנלין שמווסתים את תגובת הגוף למתח, חילוף החומרים ומאזן הנוזלים, כאשר בזמן המנופאוזה הן נוטות להפוך לפעילות יתר כדי לפצות על הירידה בהורמוני המין מהשחלות, דבר שעלול ליצור חוסר איזון הורמונלי המתבטא בתסמינים כמו עייפות, שינויים במצב הרוח, הפרעות שינה וגלי חום.
הביטויים הפיזיים בזמן זה יכולים להיות תובעניים במיוחד. נשים חוות לעתים קרובות גלי חום, העשויים להתרחש באופן בלתי צפוי לאורך היום. לחץ הדם עשוי להיות מוגבר, ונשים רבות מדווחות על תחושת כבדות מתמדת בשדיהן. דפוסי השינה לעתים קרובות מופרעים, מובילים לנדודי שינה. בנוסף, כפי שמציינת איינגאר, נשים עשויות להיאבק בהשמנה עקב השינויים המטבוליים המתרחשים בגופן.
ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים של המנופאוזה יכולים להיות מאתגרים באותה מידה. כפי שאיינגאר מתארת, נשים עשויות לחוות “הפרעה רגשית, אובדן איזון ושלווה המתבטאים בקוצר רוח, קנאה, דיכאון, פחד וחרדה.” שינויים רגשיים אלה אינם רק תגובות שטחיות אלא נובעים מהתאמות פסיכולוגיות עמוקות יותר, כולל ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים של המנופאוזה יכולים להיות מאתגרים באותה מידה. כפי שאיינגאר מתארת, נשים עשויות לחוות “הפרעה רגשית, אובדן איזון ושלווה המתבטאים בקוצר רוח, קנאה, דיכאון, פחד וחרדה.” שינויים רגשיים אלה אינם רק תגובות שטחיות אלא נובעים מהתאמות פסיכולוגיות עמוקות יותר, כולל מה שאיינגאר מזהה כ”תחושה שאיבדה את נשיותה.” זה הופך את המנופאוזה ל”תקופה קריטית של הסתגלות” הדורשת תמיכה הן פיזית והן רגשית.
התהליכים הפיזיולוגיים והמטבוליים בזמן זה יוצרים מפל של שינויים בכל הגוף. הפסקת הווסת מתרחשת או באופן פתאומי או הופכת לבלתי סדירה, מסמנת את סוף שנות הפריון. עם זאת, איינגאר מדגישה כי היוגה יכולה להיות מועילה במיוחד במהלך מעבר זה. היא מציינת כי “תרגול אסאנות יוגה מועיל ביותר, שכן הוא מרגיע את מערכת העצבים ומביא לאיזון.” במקום להתייחס למנופאוזה כאל סוף בלבד, איינגאר מציעה שדרך היוגה, נשים יכולות למצוא כוח ואיזון חדשים במהלך תקופה טרנספורמטיבית זו.
השלב הסופי דורש גישה משלו לתרגול. איינגאר מציעה פרספקטיבה מעצימה: “היוגה היא מתנה לגיל מבוגר. מי שפונה ליוגה בגיל מבוגר זוכה לא רק לבריאות ואושר אלא גם לרעננות נפשית, מכיוון שהיוגה מעניקה השקפה בהירה על החיים ואדם יכול לצפות לעתיד מאושר יותר במקום להביט לאחור אל העבר.”
הטבע האוניברסלי של היוגה
לאורך כל השלבים האלה, היוגה נשארת נגישה ומועילה. כפי שאיינגאר מצטטת:
“הצעיר, המבוגר, החולה והחלש – כולם יכולים לפנות לתרגול היוגה ולהפיק את תועלתה ללא מכשולים.”
היא מדגישה ש”לכן אף אחד אינו פטור מתרגול יוגה ואין תירוצים לאי תרגול יוגה. עד כמה היוגה מועילה ניתן להבין רק על ידי תרגולה.”
מסורת איינגאר מכירה בכך שכל שלב מביא אתגרים והזדמנויות ייחודיים. על ידי התאמת טכניקות היוגה לתמיכה בנשים דרך מחזורי חיים שונים אלה, התרגול עוזר לאזן הורמונים, לשמר בריאות רבייה, ולקדם יציבות רגשית ובהירות מנטלית. גישה מקיפה זו הופכת את חווית הנשיות לחגיגה של שלבי החיים השונים, מספקת כלים הן לרווחה פיזית והן לאיזון רגשי לאורך מסעה המלא של האישה.
תפיסת מחזורי החיים של נשים במסורת היוגה של איינגאר מציעה מסגרת עמוקה ומקיפה להבנת הגוף הנשי, לא רק כמכלול ביולוגי, אלא כישות הוליסטית המשתנה במחזוריות קבועה – יומית, חודשית ולאורך החיים כולם.במסורת איינגאר, היוגה אינה רק שיטה לשמירה על גוף חזק וגמיש, אלא מסע עמוק של הקשבה, קבלה וטרנספורמציה. כאשר אנו מבינות את הגוף הנשי על כל מורכבותו ומחזוריו, אנו הופכות את היוגה מתרגול טכני לאמנות חיים שלמה המלווה אותנו בכל שלבי חיינו, מאפשרת לנו לצמוח, להתפתח ולפרוח בתוך המציאות המשתנה תמיד של הקיום הנשי.
