לעיתים קרובות בזמן שיעור היוגה נשמעת האמירה כי “הגוף הוא מקדש”. בתוך כך, עולה השאלה מהי המשמעות הממשית של המטאפורה הזו במסורת היוגית? מדוע ב.ק.ס איינגאר חוזר שוב ושוב אל הרעיון שהגוף עצמו הוא מבנה מקודש שדרכו ניתן לממש את

בפתח ספרו “אור על הפְּרָאנָאיָאמָה”, ב.ק.ס איינגאר מֵזַמֶן את דמותו של הַנוּמָאן. אזכורו קצר כהרף עין, אך הוא אינו מקרי. איינגאר ממעט להציב דימוי בפתח טקסט ללא שתהיה לכך כוונה פדגוגית. השאלה, אם כן, אינה רק מי הוא הַנוּמָאן בתוך

בתחילת ספרו אור על הפְּרָאנָאיָאמָה, ב.ק.ס. איינגאר מזכיר, כמעט כבדרך אגב, את המושג הִירַנְיָגַרְבְּהַה (Hiraṇyagarbha). הוא אינו עוצר להסבירו, אינו פורש את מקורותיו, ואינו מקדיש לו דיון שיטתי. כמו מושגים רבים בכתיבתו, גם כאן הקורא המודרני (בעיקר מי שאינו מצוי

יוגה קוּרוּנְטַה היא גישה חדשנית אך שורשית למסורת היוגה, המציעה דרכים עמוקות ונגישות לתרגול אסנות באמצעות שימוש בחבלים. המונח קוּרוּנְטַה (kurunta) נגזר מהשפה הסנסקריטית ומשמעותו המילולית היא “בובה תלויה על חוטים.” אך המשמעות הפילוסופית רחבה בהרבה: היא מצביעה על שליטה

מתוך “יוגה לנשים” מאת גיטה איינגאר ב”יוגה לנשים”, גיטה ס. איינגאר מציעה חקירה מאירת עיניים של פשצ’ימוטאנאסנה (Paścimottānāsana), המוכרת גם כמתיחה אחורית עזה או כפיפה קדימה בישיבה. תנוחה עמוקה זו ממחישה בצורה מושלמת את הקשר האינטימי בין תרגול פיזי לרווחה

בעקבות הקריאה של “יוגה לנשים” מאת גיטה איינגאר:בעקבות הקריאה של “יוגה לנשים” מאת גיטה איינגאר: ב”יוגה לנשים”, גיטה איינגאר מתארת את וִירַבְהַדְרָאסַנָה (Vīrabhadrāsana)  כרצף עוצמתי של תנוחות, כל אחת בעלת עוצמה גוברת. האסנה, הקרויה על שם הלוחם העז וִירַבְהַדְרָה, מגלמת

במָרְבַד ההיסטוריה הרחב של מסורת היוגה, ישנם מפגשים שמהווים עדות עוצמתית לאוניברסאליות העל-תרבותית של חכמה רוחנית. השיח בין סוּלבְּהא והמלך גָ’נָקָה, כפי שמופיע בספרה של גיטה איינגאר Yoga – A Gem for Women, הוא אחד מהרגעים המכוננים הללו, אשר מאתגרים