Categories:
לעיתים קרובות בזמן שיעור היוגה נשמעת האמירה כי “הגוף הוא מקדש”. בתוך כך, עולה השאלה מהי המשמעות הממשית של המטאפורה הזו במסורת היוגית? מדוע ב.ק.ס איינגאר חוזר שוב ושוב אל הרעיון שהגוף עצמו הוא מבנה מקודש שדרכו ניתן לממש את
בפתח ספרו “אור על הפְּרָאנָאיָאמָה”, ב.ק.ס איינגאר מֵזַמֶן את דמותו של הַנוּמָאן. אזכורו קצר כהרף עין, אך הוא אינו מקרי. איינגאר ממעט להציב דימוי בפתח טקסט ללא שתהיה לכך כוונה פדגוגית. השאלה, אם כן, אינה רק מי הוא הַנוּמָאן בתוך
בתחילת ספרו אור על הפְּרָאנָאיָאמָה, ב.ק.ס. איינגאר מזכיר, כמעט כבדרך אגב, את המושג הִירַנְיָגַרְבְּהַה (Hiraṇyagarbha). הוא אינו עוצר להסבירו, אינו פורש את מקורותיו, ואינו מקדיש לו דיון שיטתי. כמו מושגים רבים בכתיבתו, גם כאן הקורא המודרני (בעיקר מי שאינו מצוי
