מהי המשמעות האמיתית של “להרגיש בטוח”? עבור רבים, התשובה חורגת מעבר לביטחון פיזי. זוהי תחושה פנימית עמוקה של נינוחות, היכולת להיות עצמך ללא פחד, והאמון שאפשר להרפות את המגננות. עבור אנשים שחוו טראומה, תחושת ביטחון בסיסית זו מתערערת מיסודה. לכן, כאשר אנו ניגשים ליוגה ככלי טיפולי, השאלה הראשונה אינה “איזו תנוחה נעשה?”, אלא “כיצד ניצור מרחב שבו ריפוי יכול להתרחש?”. מאמר זה יתעמק ביסודות התיאורטיים והמעשיים של יצירת מרחבים בטוחים ביוגה, ויחקור כיצד סביבה כזו היא לא תוספת נחמדה, אלא תנאי הכרחי להחלמה.
טראומה, במהותה, משבשת את תפיסת העולם כמקום בטוח. מחקרים בתחום הפסיכו-נוירו-אימונולוגיה (תחום החוקר את יחסי הגומלין בין תהליכים פסיכולוגיים, מערכת העצבים ומערכת החיסון) מראים כי חוויות טראומטיות מחוללות שינויים נוירוביולוגיים מתמשכים במערכת תגובת הלחץ של הגוף. שינויים אלו מתבטאים לרוב בדריכות-יתר, חוסר ויסות רגשי ותסמינים גופניים שונים. במצב כזה, שיעור יוגה רגיל עלול, באופן לא מכוון, להפוך למקור נוסף של מתח. הנחיות מהירות, מגע פיזי לא צפוי או דרישה “לשחרר” יכולים להציף את המתרגל ולהפעיל מחדש תגובות הגנתיות. לכן, יצירת סביבה רגישה ומותאמת לטראומה היא הבסיס לכל מעורבות טיפולית.
מרחב בטוח מאפשר למתרגלים לפתח מחדש את המודעות האינטרוצפטיבית שלהם – היכולת לחוש ולהבין את האותות הפנימיים של הגוף, יכולת שלעיתים קרובות נפגעת בעקבות טראומה. כאשר אדם חש ביטחון בסביבתו, הוא יכול להתחיל לחקור בעדינות תחושות פיזיות ורגשות שעולים, מבלי להיות מוצף. קשיבות גופנית זו היא שלב חיוני בעיבוד מחדש של חוויות טראומטיות ובהשבת יכולת הוויסות העצמי.
“חלון הסבילות” ותחושת שליטה
מרחב בטוח מאפשר למתרגל להישאר בתוך “חלון הסבילות” שלו – אותו אזור עוררות מיטבי שבו יכולה להתרחש למידה, עיבוד וצמיחה. מחוץ לחלון זה, אנו נוטים ליפול למצבי קיצון של עוררות-יתר (חרדה, פאניקה) או תת-עוררות (ניתוק, קהות). כשהמתרגל חש בטוח, הוא יכול לגשת לתנוחות מאתגרות או לרגשות קשים כהזדמנויות לצמיחה, ולא כאיומים שיש להימנע מהם.
מרכיב קריטי נוסף של מרחב בטוח הוא אמון. טראומה פוגעת ביכולת לבטוח – באחרים ובעצמנו. המבנה הברור והעקבי של איינגאר יוגה, יחד עם נוכחות של מורה המכבד גבולות וצרכים אישיים, יכולים להוות חוויה מתקנת ולבנות אמון מחדש.
חשוב מכל, מרחב בטוח מחזיר למתרגל את תחושת השליטה והבחירה (Agency), שנלקחה ממנו בחוויה הטראומטית. באיינגאר יוגה מותאמת טראומה, הדבר בא לידי ביטוי בכמה אופנים:
- מתן אפשרויות: המורה מציע חלופות ושינויים לכל תנוחה, ומעצים את המתרגל לבחור את מה שנכון עבורו ברגע נתון.
- שפה מזמינה ולא מצווה: שימוש בהנחיות תיאוריות ומזמינות (“אולי תרצו לנסות…”) במקום פקודות (“עשו כך!”).
- כיבוד גבולות: קביעת פרוטוקולים ברורים למגע ותיקונים, ומתן זכות מלאה למתרגל לסרב או לבקש מרחב.
כאשר מתרגלים חשים בטוחים מספיק כדי לבטא את צרכיהם, הם מחזירים לעצמם את תחושת הכוח והשליטה על גופם וחווייתם.
מקורות מדעיים
הגישה המוצגת כאן מבוססת על סינתזה של ידע יוגי עתיק ומחקר פסיכולוגי עכשווי. בסל ואן דר קולק (2014), בספרו פורץ הדרך “נרשם בגוף”, הראה כיצד טראומה אינה רק אירוע מהעבר, אלא חוויה שחיה ונושמת במערכת העצבים ובתחושות הגוף. התובנות של דניאל סיגל (1999) על “חלון הסבילות” סיפקו מסגרת להבנת האופן שבו ויסות עצמי מתאפשר. במקביל, מחקרים על מודעות אינטרוצפטיבית, כמו אלו של פיין ועמיתיו (2015), הדגישו את חשיבות הקשר המחודש לגוף בתהליך ההחלמה. לבסוף, עבודתם של דייוויד אמרסון ואליזבת הופר (2011) הייתה חלוצית ביישום המעשי של עקרונות אלו, והדגימה כיצד מתן בחירה והשבת השליטה (Agency) הם המפתח להתערבות יוגה טיפולית יעילה.
סיכום ושאלות להתבוננות
טיפוח מרחבים בטוחים ביוגה מותאמת טראומה אינו העדפה פדגוגית, אלא חובה אתית וטיפולית. על ידי מתן תשומת לב לממדים הסביבתיים, הבין-אישיים והפנימיים של ביטחון, אנו יוצרים את התנאים המאפשרים ריפוי עמוק. התרגול הופך אז לא רק לאימון גופני, אלא למסע להשבת הנוכחות, הכוח והאמון בעולם.
- אילו אלמנטים בשיעור היוגה גורמים לכם להרגיש בטוחים ונינוחים יותר? האם זו הפינה השקטה שבחרתם, האופן שבו המורה מדבר, או אולי השימוש באביזר שתומך בכם?
- כיצד אתם יכולים ליצור “איים של ביטחון” קטנים במהלך היום שלכם? האם זו יכולה להיות פינת קפה שקטה, שיחה עם אדם קרוב, או אפילו חמש דקות של נשימה מודעת במכונית?
- חשבו על מערכת יחסים שבה אתם מרגישים בטוחים לחלוטין. מהם המרכיבים של אותה מערכת יחסים שמאפשרים את תחושת הביטחון הזו? כיצד תוכלו להביא מעט מהאיכויות הללו למערכות יחסים אחרות בחייכם?
קריאה מומלצת
- van der Kolk, B. A. (2014). The body keeps the score: Brain, mind, and body in the healing of trauma. Viking.
- Siegel, D. J. (1999). The developing mind: Toward a neurobiology of interpersonal experience. Guilford Press.
- Emerson, D., & Hopper, E. (2011). Overcoming trauma through yoga: Reclaiming your body. North Atlantic Books.
- Fain, J. A., Levine, P. A., & Crane-Godreau, M. A. (2015). The role of interoception in the treatment of trauma. Trauma-Informed Care: A Sociological Perspective, 161-175. (הערה: זהו פרק בספר ערוך, המצטט את עבודתם).
