מתוך “יוגה לנשים” מאת גיטה איינגאר
ב”יוגה לנשים”, גיטה ס. איינגאר מציעה חקירה מאירת עיניים של פשצ’ימוטאנאסנה (Paścimottānāsana), המוכרת גם כמתיחה אחורית עזה או כפיפה קדימה בישיבה. תנוחה עמוקה זו ממחישה בצורה מושלמת את הקשר האינטימי בין תרגול פיזי לרווחה מנטלית ביוגה.
שם התנוחה עצמו נושא משמעות עמוקה הקשורה לתפיסה העתיקה של הגוף והרוחניות. “פשצ’ימה” (Paścima) פירושו “מערב” בסنסקריט, אך בהקשר האנטומי הוא מתייחס לחלק האחורי של הגוף – העמוד השדרה, החלק האחורי של הרגליים והעכוז. בתפיסה הטנטרית המסורתית, הגוף האנושי נתפס כמקבל אור מהמזרח דרך החזה והפנים, ולכן החלק האחורי נקרא “מערב”. “אוטאן” (uttāna) פירושו “מתיחה עזה”, ו”אסנה” (āsana) פירושו “תנוחה” או “מושב”.
איינגאר מתארת את ההיבטים הטכניים בדיוק רב ומדגישה את חשיבות היישור וההפעלה הנכונים: “נשפי, כופפי מעט את המרפקים והאריכי את החלק העליון של הזרועות החוצה. האריכי את צדי הגו והתכופפי קדימה, תוך שאת נוגעת בירכיים. הראש צריך לנוח מעבר לברכיים.” הוראה פיזית זו חושפת כיצד כל רכיב של התנוחה נבנה על האחר, יוצר השפעה מקיפה על הגוף.
מה שהופך את פשצ’ימוטאנאסנה למיוחדת במיוחד הוא ההשפעה העמוקה שלה על התודעה. כפי שאיינגאר מציינת: “השפעת האסנה הזו על התודעה היא קסומה: תודעה כעוסה, עצבנית וחסרת מנוחה הופכת להיות שלווה, ומצבי רוח כעוסים, סוערים וכד’ נרגעים. היא מחדדת את הזיכרון ומסייעת למחשבה צלולה.” התנוחה יוצרת מצב של פנימיות ואינטרוספקציה טבעי. הכפיפה קדימה מזמינה את התודעה להסתכל פנימה, בדומה לתנוחת העובר ברחם, וזהו זמן של נסיגה מהעולם החיצון והתחברות לעולם הפנימי.
איינגאר מספקת תובנה מרתקת לגבי ההשפעות הפיזיולוגיות של התנוחה: “אצל בני האדם עמוד השדרה הוא זקוף ואילו אצל חיות הוא אופקי ומקביל לרצפה כשהלב ממוקם מתחת לעמוד השדרה. בשל העמידה הזקופה, בני האדם נוטים יותר למתח ולמחלות של הלב. בפשצ’ימוטאנאסנה עמוד השדרה מונח אופקית, במקביל לרצפה כך שהלב מקבל מנוחה.” הסבר זה מאיר את הבסיס הביולוגי לתחושת ההרגעה והשלווה שחווים רבים בתנוחה זו.
הטקסט העתיק הטהה יוגה פרדיפיקא, שאיינגאר מצטטת, מדגיש את היתרונות המקיפים של התנוחה: “פשצ’ימוטאנאסנה היא הראשונה במעלה מבין כל האסנות. השפעתה היא בכך שכוח החיים זורם בערוצים המורכבים ביותר המכונים נאדיס, אש העיכול ניצתת והקיבה משתחררת מכל מחלה.” השפעות התנוחה מתרחבות גם למערכת הרבייה, כפי שאיינגאר מציינת: “באסנה זו אזור האגן נמתח ומתארך וזרימת הדם בו מתגברת. השחלות, הרחם וכל מערכת הרבייה זוכות להמרצה ויעילותן משתפרת.”
למתרגלים מתחילים, איינגאר מספקת הנחיות חשובות: “אל תשקעי בחזה פנימה כדי לגעת בברכיים. אל תניחי את המרפקים על הרצפה כיוון שהדבר מפריע למתיחת הגו.” הוראות אלה מדגישות שיתרונות התנוחה מגיעים לא מכפיית הגוף לקבלת צורה מסוימת אלא מביצוע מודע ונכון. היא מכירה בכך שהשגת התנוחה המלאה דורשת זמן וסבלנות: “בהתחלה קשה לשמור על רגליים ישרות וארוכות. הברכיים מתכופפות ובשרירים באחורי הירכיים מורגש מתח… אל תתייאשי. מתחי והאריכי אותן בהדרגה ועם התרגול תוכלי להתגבר על הקשיים הללו.”
פשצ’ימוטאנאסנה מלמדת אותנו על כניעה פעילה – האמנות של השתחרור מבלי לוותר על מעורבות מודעת. בתנוחה זו לומדים לאזן בין מאמץ להרפיה, בין שליטה לוויתור. זהו שיעור חשוב שמתרגם לחיים מחוץ למזרן היוגה. התנוחה גם מעמתת אותנו עם המגבלות שלנו – פיזיות ומנטליות כאחד. האופן שבו אנו מגיבים לחוסר הנוחות או התסכול בתנוחה מראה לנו כיצד אנו מתמודדים עם אתגרים בחיים היומיומיים.
כדי להעמיק את החוויה של התנוחה, כדאי לעסוק בשאלות של התבוננות עצמית: כיצד אני מגיב כאשר גופי מתנגד לתנוחה? האם אני דוחף או מכבד את הגבולות? מה קורה למחשבות שלי כאשר אני שוהה בתנוחה זמן ארוך יותר? איזה רגשות עולים כאשר אני פונה פנימה? מה אני יכול ללמוד מהתהליך של הכניעה הפעילה הזו? וכיצד אני יכול להעביר את תחושת השלווה והפנימיות הזו לחיי היומיום?
פשצ’ימוטאנאסנה מדגימה בצורה יוצאת דופן את הקשר הבלתי נפרד בין תנוחה פיזית למצב מנטלי. תשומת הלב הקפדנית ליישור, ההעמקה ההדרגתית של התנוחה, והבהירות המנטלית הנובעת ממנה מראות כיצד היוגה פועלת כתרגול הוליסטי, המשפיע על הגוף והתודעה בו-זמנית. דרך הבנה עמוקה יותר של תנוחה זו, אנו יכולים להעריך כיצד תרגול אחד יכול לשמש ككלי רב עוצמה לטרנספורמציה, הפועל במספר רמות כדי להביא לבריאות פיזית, בהירות מנטלית ואיזון רגשי.
התנוחה העתיקה הזו, כאשר מתרגלים אותה עם מודעות והדרכה נכונה, מציעה נתיב לחוות את הקשר העמוק בין גוף ותודעה הנמצא בלב תרגול היוגה. כאשר אנו עוסקים בפשצ’ימוטאנאסנה, אנו לא רק מותחים את “המזרח” שלנו; אנו משתתפים בשיטה שעמדה במבחן הזמן להשגת איזון ורווחה הוליסטיים, ופותחים את עצמנו לאור הפנימי הזמין תמיד בתוכנו.
