מפגש מיוחד לקוראים יוגה פראנאיאמה בגובה העיניים עם רלוקה

מי זו רלוקה?

רלוקה גנאה היא מורה מוסמכת לאיינגאר יוגה (Level 2). היא מתרגלת איינגאר יוגה כבר למעלה מ־20 שנה, ומלמדת מזה כ־16 שנה. מעבר לעולם היוגה, רלוקה היא גם פעילה חברתית וקמפיינרית, מקימת ומנהלת תנועת זזים — קהילה פועלת שמקדמת דמוקרטיה, שלום וזכויות אדם. רלוקה בעלת תואר בפילוסופיה ובמדע המדינה מאוניברסיטת תל אביב, וחיה בתל אביב עם בן זוגה, שני ילדיהם ושני חתולים.

על מה דברנו במפגש

קראנו למפגש הזה “בגובה העיניים” – הזדמנות לדבר עם מישהי שהולכת איתנו את הדרך, שאנחנו יכולים ללמוד מהניסיון שלה, מהרעיונות שלה, מהפתרונות שהיא מצאה לחלק מהבעיות שגם אנחנו מתמודדים איתן.

שאלתי את רלוקה מתי התחילה לתרגל פרניאמה, וכשהתחילה – האם זה היה בקבוצה או באופן עצמאי. השאלה הזאת חשובה לי במיוחד, כי בעצם קראנו שהיאנגר ממליץ לא להתחיל עם תרגול פרניאמה על ההתחלה, והוא מציב תנאי: כשהתנוחה מושלמת, אז זה הזמן להתחיל את תרגול פרניאמה.

רלוקה הסבירה שההיכרות הראשונה שלה עם פרניאמה הייתה במסגרת שיעור איינגר, ורק אחר כך, במסגרת ההכשרה שלה כמורה, התחילה לתרגל גם בבית. אבל היא הדגישה משהו חשוב: “אני חושבת שהיאנגר עשה דבר מאוד גדול בזה שהוא נתן את האפשרויות של פרניאמה בשכיבה על הגב. זה משהו שמאפשר באמת כמעט לכל אחד להתנסות בתרגול, לא משנה אם התנוחה היא מושלמת.”

נשימה ותקופת הקורונה

מה שממש הפתיע אותי זה שרלוקה תיארה שהמעבר שלה לתרגול פרניאמה רציני וסדיר בישיבה קרה דווקא בתחילת הקורונה – התקופה הכי מפחידה לנשום בה. “הרגשתי שהכל נשמט את מימני ואני צריכה איזה שהוא משהו מארגן כדי לארגן את המציאות מסביבי,” היא תיארה. אז התחילה את תרגול הפרניאמה בישיבה באופן קבוע – לא פעם או פעמיים בשבוע, אלא ממש כל יום.

היא הדגישה את החשיבות של השלבים באשטנג היוגה של פטנג’לי – הפרניאמה מגיעה אחרי האסנה, והסדר הזה משמעותי. אבל, כפי שהיא הסבירה, זה לא אומר שאסור לתרגל פרניאמה לפני שהתנוחה “מושלמת”. “אני לא חושבת שאי פעם התנוחה שלנו היא מושלמת, אבל היו לי הרבה כלים שיכולתי להביא, שאיפשרו לי לשבת בצורה שהיא מיטיבה.”

כלים מעשיים – על שימוש באביזרים באסאנה ופראנאיאמה

רלוקה שיתפה כמה פתרונות מעשיים שמצאה לאורך השנים. במשך די הרבה זמן, היא ישבה עם חבל שנמצא מאחורי השכמות ומחובר לקיר, כדי לעזור לה להרים את החזה. אפשר גם לשבת על פינה של קיר, כשהפינה נמצאת על עמוד השדרה ועוזרת לגלת הכתפיים אחורה. או להשתמש במזרון מגולגל.

“כמו שיש לנו אביזרים באסנות, אז ככה יש לנו אביזרים בפרניאמה,” היא הסבירה. “דרך להשתמש גם בגוף שלנו עצמו וגם באביזרים מבחוץ, כדי להביא עצמנו למצב של תנוחה שהיא טובה דיה.”

כששאלתי מה היו האתגרים שלה בתרגול, רלוקה ענתה בכנות: “אני עוברת את הכל וגם אשתי.” היא הדגישה שאם יש משהו שפרניאמה מלמדת אותנו, זה שהחיים הם לא התקדמות ליניארית. “זה ספירלי לגמרי. זה שעברתי קושי מסוים והתמודדתי איתו, זה לא אומר שהוא לא יחזור על עצמו ביום אחר.”

היא סיפרה שגם היאנגר עצמו התמודד עם קשיים בתחילת הדרך – היה נרדם בזמן התרגול, והיה גם מוצף. “להבין שהאתגרים האלה הם לא, זה לא שאנחנו לא מספיק טובות, ולכן יש את האתגרים האלה, שזה פשוט חלק מהעניין – זה משהו שמאוד עוזר.”

אחת השאלות שהכי עניינה אותי הייתה הקשר בין תרגול אסנה לתרגול פרניאמה. רלוקה הסבירה שבעיקרון, הפרניאמה מגיעה אחרי אסנה, כמו שפטנג’לי אומר. אבל הדברים מורכבים יותר מזה.

“כל אסנה אמורה לקדם אותנו לקראת פרניאמה,” היא אמרה. “וכל אסנה אפשר ללמד בצורה שמכינה לפרניאמה.” היא הדגישה במיוחד את חשיבות התנוחות של משפחת סרונגאסנה, ובמיוחד סטו בנדה סרונגאסנה – “אם צריך לבחור תנוחה אחת שמתרגלים לפני שעושים פרניאמה, זאת היא.”

רלוקה עצמה מתרגלת את הפרניאמה בדרך כלל בבוקר, לפני האסנות. “יש לי סיבה מאוד טכנית – אני קמה מוקדם בבוקר ואני יודעת שיש לי איקס זמן עד שכל שאר הבית נתעורר, ואני צריכה להספיק את הדברים שהכי חשובים, הכי קריטיים לי.”

העיקרון האיינגרי: עידון אינסופי

כששאלתי מה מאפיין את הגישה האיינגרית לפרניאמה, רלוקה הציגה שני עיקרונות מרכזיים. הראשון – הפרניאמה נטועה בתפיסה של האשטנג היוגה, היא צומת שבתוכה אנחנו גם יושבים בתנוחה, וגם מכניסים את החושים פנימה, וגם מתרגלים ריכוז.

השני, והוא קסם אותי במיוחד – “העניין של העידון שאנחנו חותרים מאוד לאיזשהו עידון אינסופי של העבודה בפרניאמה. זה לא עבודה שהיא מאוד שזיפותיקית, או שהיא מאוד נראית מרשימה מבחוץ.”

רלוקה סיפרה שבעבר, כשסבלה מאלרגיה לאבק, הייתה עושה נטיפות (שטיפת האף) כמעט כל יום. אבל אחת המורות שלה, רחלי צ’ייני, אמרה לה: “מה פתאום? זאת אומרת, אנחנו, בשיטה שלנו, אנחנו עובדים באמת לקראת עידון, ואנחנו לא נוהגים לפתרונות אגרסיביים.”

ככל שהתמידה בתרגול הפרניאמה המעודנת, התרגול עצמו ייתר את הנטיפות. “הדבר הזה בעצם ייתר מבחינתי את המולדות שלי עם האלרגיה. אני לא צריכה את זה יותר. ואז הבנתי בעצם את העיקרון הזה של העידון יותר לעומק.”

היא נתנה דוגמה נוספת: “אנשים בשיטות אחרות אז מאוד שומעים את הצליל של האוג’יי, הוא ממש נשמע בחלל. ואצלנו זה לא ככה. הצליל הזה קיים, אבל יש הבדל בין ממש להשמיע את הקול הזה, וזה באופן שהוא אגרסיבי, והוא חזק על הגרון, לבין לאפשר לצליל הזה להתגלות.”

חזרה לספר אור על הפראנאיאמה

רלוקה שיתפה שהיא קוראת את “אור על הפרניאמה” שוב ושוב. “כל קריאה היא אחרת. יש דברים שבאמת ששמעתי אותם ממורים או חוויתי בתרגול שלי ואז אני מקבלת אלה פתאום אישור בקריאה חוזרת שלא שמתי לב אליהם קודם. פתאום אה, נכון, זה מה שאני עושה, זה קורה.”

היא הדגישה שקשה מאוד לקרוא את הספר “על יבש”, בלי תרגול. “קריאה ראשונה בלי תרגול היא על גבול הבלתי אפשרי. לא רוצה להרוס למישהו דבר, אבל בעיניי זה ממש קשה מאוד באמת להבין מזה משהו.” לכן היא ממליצה לחזור ולקרוא את הספר גם אחרי שמתחילים לתרגל.

מה שרלוקה הכי רצתה שנדע זה שלמרות שהיאנגר מזהיר מתרגול לבד, “כן יש מספיק כלים ומספיק אפשרויות כן להתחיל את תרגול לבד ולא לחשוש מזה. וכל עוד התרגול הוא הדרגתי ואנחנו נותנות לו זמן להתבסס, אז אני חושבת שכן אפשר ללכת מעבר להזהרה הזאת, לקחת אותה בחשבון וללכת מעבר אליה, וכן לתרגל לבד.”

היא הוסיפה: “ובעצם אין באמת כמעט דרך אחרת. כאילו אם אנחנו נסמוך רק על באמת על מה שקורה בשיעורים או בקורסים, אז זה לא יהיה מספיק אף פעם.”

למי שרוצה להתחיל

למתחילים, רלוקה ממליצה להתחיל בשכיבה על הגב עם חזה פתוח ומורם, ולהתחיל עם אוג’יי 1, 2, 3, ובילומה 1, 2. בישיבה, אפשר להתחיל באוג’יי 5 (התבוננות בנשימה), וברה מרי פרניאמה (נשימת הדבורה) – “דבר מאוד עדין ושאפשר להתחיל איתו בישיבה.

השיחה עם רלוקה הזכירה לי כמה יש עוד מה ללמוד, ועד כמה חשוב לשמוע מקולות של מתרגלים ומורים שהולכים את הדרך איתנו. תודה לרלוקה על הנדיבות והפתיחות, ולכל מי שהשתתף בשיחה ובשאלות.

רלוקה מלמדת באיינגר סטודיו בנוגה בתל אביב, ומעבירה קורס פרניאמה פעמיים בשנה (בסיס ומתקדם).